יום שבת, 10 בספטמבר 2016
יום שלישי, 12 באפריל 2016
חשיבותה של האיטיות בלמידה
מוחו של ילד עם צרכים מיוחדים מתמודד עם קשיים רבים
שמבוגר או ילד ללא קשיים כאלה אינו יכול לתאר לעצמו.
רק חישבו על עצמכם מנסים לפעול בצורה כל כך לא הרגלית מחוץ לספקטרום התנועות, התנהגויות או ההרגלים שלכם .
למשל לשכב מבלי להביט ובעדינות לחוש להבדיל ולהניע את הבוהן הצמודה לבוהן האגודל ברגל .
מצליחים?
ומה באשר להבחנה ותנועה מופרדת בבוהן הקמיצה? קשה נכון?
הרבה מבוגרים ינסו יותר חזק ויתחילו לעוות את פניהם, יוציאו לשון אולי, יעצרו את נשימתם ולא יצליחו להבחין ולשלוט בתנועה כזו.
ובכן חישבו על כך בפעם הבאה שאתם עובדים ומשחקים עם ילדכם.
אתם יכולים לוותר על התנועה לקום וללכת לעיסוקיכם אך עבורו ועבור כל ילד עם צרכים מיוחדים,
כל פעולה יומיומית פשוטה לכאורה היא ברמת הקושי הזו ומעלה ממנה.
החיים פשוט קשים יותר ולכן חשוב להבין איך ניתן ללמוד ולשפר במצבים כאלה.
כשמשהו לא עובד יש לנו נטייה לפעול בכוח רב יותר למרות הכישלון המובטח, אנחנו גם נוטים לפעול בחיפזון , דבר שמבטיח גם הוא כישלון .
ילדכם המתקשה ואחת היא מהם הסיבות לצרכים המיוחדים שלו,
לומד מניסיונו היחיד- ניסיונו שלו, כיצד להיכשל ואם אין לו אסטרטגיית למידה אחרת, הוא יחפש את המאמץ הגדול והכישלון כמטרה
בכל למידה שיעבור בחיים ובכך יבטיח את המעגל הלקוי של משוב עצמי ולמידה לקויים גם בהמשך.
מחקרים תומכים באופן העבודה שלנו בגישה הנוירו תנועתית של שיטת ענת בניאל ומראים כי כאשר אנחנו עושים משהו חדש או משהו בו אנו מתקשים, או לחילופין אם אנו רוצים לשפר איכות פעולה שכבר מכירים , עלינו להאט משמעותית את התנועה או הפעולה.
בתנועה איטית והפניית קשב עלייה, מוחנו יוצר כ 1.8 מיליון קשרים עצביים חדשים בדקה – למידה אורגנית אמיתית .
לכן בפעם הבאה שאתם עובדים עם ילדכם המתקשה, דברו אליו או הניעו אותו מאוד מאוד לאט ואפשרו למוחו לארגן בכך את עצמו ככלי למידה טוב יותר .
תתפלאו לגלות שרק השינוי הזה יביא את הילד לשנות ולשפר דברים מעצמו.
כך מולנו עובד וברגע שאנחנו מקישים על דלת הקסמים שלו, אנו מאפשרים לו להפוך לכלי למידה המדהים שהוא, כלי שמארגן את עצמו על ידי אבחנות, הבחנות , הפרדות והטמעות של מידע חושי תנועתי ורגשי .
שלכם,
איתן לרנר//
המרכז הנוירו התפתחותי ללמידה באמצעות תנועה
שמבוגר או ילד ללא קשיים כאלה אינו יכול לתאר לעצמו.
רק חישבו על עצמכם מנסים לפעול בצורה כל כך לא הרגלית מחוץ לספקטרום התנועות, התנהגויות או ההרגלים שלכם .
למשל לשכב מבלי להביט ובעדינות לחוש להבדיל ולהניע את הבוהן הצמודה לבוהן האגודל ברגל .
מצליחים?
ומה באשר להבחנה ותנועה מופרדת בבוהן הקמיצה? קשה נכון?
הרבה מבוגרים ינסו יותר חזק ויתחילו לעוות את פניהם, יוציאו לשון אולי, יעצרו את נשימתם ולא יצליחו להבחין ולשלוט בתנועה כזו.
ובכן חישבו על כך בפעם הבאה שאתם עובדים ומשחקים עם ילדכם.
אתם יכולים לוותר על התנועה לקום וללכת לעיסוקיכם אך עבורו ועבור כל ילד עם צרכים מיוחדים,
כל פעולה יומיומית פשוטה לכאורה היא ברמת הקושי הזו ומעלה ממנה.
החיים פשוט קשים יותר ולכן חשוב להבין איך ניתן ללמוד ולשפר במצבים כאלה.
כשמשהו לא עובד יש לנו נטייה לפעול בכוח רב יותר למרות הכישלון המובטח, אנחנו גם נוטים לפעול בחיפזון , דבר שמבטיח גם הוא כישלון .
ילדכם המתקשה ואחת היא מהם הסיבות לצרכים המיוחדים שלו,
לומד מניסיונו היחיד- ניסיונו שלו, כיצד להיכשל ואם אין לו אסטרטגיית למידה אחרת, הוא יחפש את המאמץ הגדול והכישלון כמטרה
בכל למידה שיעבור בחיים ובכך יבטיח את המעגל הלקוי של משוב עצמי ולמידה לקויים גם בהמשך.
מחקרים תומכים באופן העבודה שלנו בגישה הנוירו תנועתית של שיטת ענת בניאל ומראים כי כאשר אנחנו עושים משהו חדש או משהו בו אנו מתקשים, או לחילופין אם אנו רוצים לשפר איכות פעולה שכבר מכירים , עלינו להאט משמעותית את התנועה או הפעולה.
בתנועה איטית והפניית קשב עלייה, מוחנו יוצר כ 1.8 מיליון קשרים עצביים חדשים בדקה – למידה אורגנית אמיתית .
לכן בפעם הבאה שאתם עובדים עם ילדכם המתקשה, דברו אליו או הניעו אותו מאוד מאוד לאט ואפשרו למוחו לארגן בכך את עצמו ככלי למידה טוב יותר .
תתפלאו לגלות שרק השינוי הזה יביא את הילד לשנות ולשפר דברים מעצמו.
כך מולנו עובד וברגע שאנחנו מקישים על דלת הקסמים שלו, אנו מאפשרים לו להפוך לכלי למידה המדהים שהוא, כלי שמארגן את עצמו על ידי אבחנות, הבחנות , הפרדות והטמעות של מידע חושי תנועתי ורגשי .
שלכם,
איתן לרנר//
המרכז הנוירו התפתחותי ללמידה באמצעות תנועה
יום ראשון, 27 במרץ 2016
סמינר אינטרנט אשר נערך לאחרונה לפי בקשת אנשי מקצוע מרוסיה ואוקראינה.
| הסמינר מתמקד בעבודה עם תינוקות וילדים ובו אני מסביר ומספר על התפתחות הגישה הנוירו תנועתית של ענת בניאל,
הדרך בה ניתן לעבוד עם תינוקות וילדים עם עיכוב או צרכים מיוחדים ולהביא לשיפור מתמיד ובלתי פוסק בתפקודם. *מתנצל מראש על התרגום לאחר כל מספר משפטים ובעיות טכניות למיניהן. איתן לרנר// 052-8321780 | ||
| ||
 |
יום ראשון, 13 במרץ 2016
תאומות בנות 3 עם שיתוק מוחין הגיעו אליי מקפריסין
בשבוע החולף ביקרו אצלי במרכז תאומות בנות כמעט שלוש הסובלות משיתוק מוחין.
הן הגיעו אליי מקפריסין עם אימן לצורך שבוע עבודה אינטנסיבי בו כל אחת מהן קיבלה ממני שני שיעורים ביום.
שתיהן לא הולכות, אניה גם לא זוחלת וטאיסה כן אך בגרירת שתי רגליה ומשיכתן כאחת על ידי אימוץ שרירי הבטן. כמו סובלים אחרים משיתוק מוחין היא לא למדה להבחין בין שתי רגליה ולכן שתיהן נעות יחדיו.
שתיהן סובלות מטראומה של נטישה מוקדמת, הן אומצו בגיל שנה ועד אז עברו בבתי יתומים סדרות כואבות ומלאות סבל של מגע חפוז ולא קשוב של פיזיותרפיסטים, רופאים ומטפלים אחרים.
התוצאה כמו בהרבה מקרים דומים היא ששתיהן לא נהנות בלשון המעטה מכל מה שנראה כמו טיפול.
טאיסה יותר לבבית ופתוחה מאחותה ואפשרה לעבוד אתה די מההתחלה.
לשבת לרגע על שולחן הטיפולים
במשך השבוע עבדתי אתה בצורה המערבת משחק ומצד שני תיאורים שלי של מה שהיא עושה לצד אילוצים שנועדו במכוון לעורר אצלה את היכולת להבחין מתוך עצמה שמה שקורה כאן והסיבה בגללה היא בוכה אינם קשורים וכי מה שקורה אצלי בחדר אינו מכאיב או מאיים.
לומר את זה במילים לא עוזר כיוון שהדבר אינו מאורגן בהכרח דווקא כתובנה שניתן לשנותה על ידי הסבר והוכחה חיצונית.
בחלקו הראשון של הטיפול, שיחקתי אתה במתן כיפים יד על יד בכל מיני צורות כאשר רצתה לומר שלום וללכת מהחדר.
חלק נוסף עבר עלינו בכך שתיארתי לה שהיא בוכה כשעשתה כן ואז אמרתי שאני עומד לגעת לה למשל בכתף ולספור עד שש (בהתחלה זה היה עד שלש) וביקשתי שתתחיל לבכות לאחר שאגיע לשש.
בהדרגה הייתה מסוגלת להבחין ולעצור בעצמה את הבכי ובמהלך השבוע הבכי הפך ברוב הזמן לתלונות ולא לצרחות החרדתיות שאפיינו את תחילתו של האינטנסיב.
אניה החלה להתנהג בצורה יותר רכה ותנועותיה הפכו פחות ספסטיות .
אמה סיפרה שהיא רגועה יותר ונרדמת בקלות והיא מצאה אותה נרדמת בתנוחות שמעולם לא נמצאה בהן.
טאיסה אתה עבדתי רוב השבוע במגע החלה להשתמש לראשונה בחייה ביד ימין הקפוצה ומאוגרפת תמיד.
הפעם הראשונה שזה קרה הייתה במהלך שיעור כשחשבתי שהיא צמאה ואמה רצתה לתת לה חלב בבקבוק.
ראיתי שהיא מושיטה ספונטנית יד אחת ושיש תנועה בכתף ימין בו בזמן וביקשתי מאמה לחכות ולאפשר לה לבד. טאיסה הושיטה שתי ידיה ואחזה בבקבוק בעוד אמה מביטה בתדהמה. היא הייתה משוכנעת שתצטרך כרגיל לעזור לה.
מכאן החלו שינויים נוספים: טאיסה החלה להניע את רגלה השמאלית בנפרד מהימנית בעיקר בזחילה מה שאומר שבמוחה המפה עבור הרגליים משתנה ונוצרת מפה נפרדת כל אחת מהן וזה יאפשר לה לנוע ולהתפתח בצורה יותר משוכללת ומתקדמת .
נפרדנו היום, יום שישי, ונפגש כנראה בעוד חודשיים שוב כאשר יגיעו אליי לישראל בשנית.
הן הגיעו אליי מקפריסין עם אימן לצורך שבוע עבודה אינטנסיבי בו כל אחת מהן קיבלה ממני שני שיעורים ביום.
שתיהן לא הולכות, אניה גם לא זוחלת וטאיסה כן אך בגרירת שתי רגליה ומשיכתן כאחת על ידי אימוץ שרירי הבטן. כמו סובלים אחרים משיתוק מוחין היא לא למדה להבחין בין שתי רגליה ולכן שתיהן נעות יחדיו.
שתיהן סובלות מטראומה של נטישה מוקדמת, הן אומצו בגיל שנה ועד אז עברו בבתי יתומים סדרות כואבות ומלאות סבל של מגע חפוז ולא קשוב של פיזיותרפיסטים, רופאים ומטפלים אחרים.
התוצאה כמו בהרבה מקרים דומים היא ששתיהן לא נהנות בלשון המעטה מכל מה שנראה כמו טיפול.
טאיסה יותר לבבית ופתוחה מאחותה ואפשרה לעבוד אתה די מההתחלה.
לשבת לרגע על שולחן הטיפולים
במשך השבוע עבדתי אתה בצורה המערבת משחק ומצד שני תיאורים שלי של מה שהיא עושה לצד אילוצים שנועדו במכוון לעורר אצלה את היכולת להבחין מתוך עצמה שמה שקורה כאן והסיבה בגללה היא בוכה אינם קשורים וכי מה שקורה אצלי בחדר אינו מכאיב או מאיים.
לומר את זה במילים לא עוזר כיוון שהדבר אינו מאורגן בהכרח דווקא כתובנה שניתן לשנותה על ידי הסבר והוכחה חיצונית.
בחלקו הראשון של הטיפול, שיחקתי אתה במתן כיפים יד על יד בכל מיני צורות כאשר רצתה לומר שלום וללכת מהחדר.
חלק נוסף עבר עלינו בכך שתיארתי לה שהיא בוכה כשעשתה כן ואז אמרתי שאני עומד לגעת לה למשל בכתף ולספור עד שש (בהתחלה זה היה עד שלש) וביקשתי שתתחיל לבכות לאחר שאגיע לשש.
בהדרגה הייתה מסוגלת להבחין ולעצור בעצמה את הבכי ובמהלך השבוע הבכי הפך ברוב הזמן לתלונות ולא לצרחות החרדתיות שאפיינו את תחילתו של האינטנסיב.
אניה החלה להתנהג בצורה יותר רכה ותנועותיה הפכו פחות ספסטיות .
אמה סיפרה שהיא רגועה יותר ונרדמת בקלות והיא מצאה אותה נרדמת בתנוחות שמעולם לא נמצאה בהן.
טאיסה אתה עבדתי רוב השבוע במגע החלה להשתמש לראשונה בחייה ביד ימין הקפוצה ומאוגרפת תמיד.
הפעם הראשונה שזה קרה הייתה במהלך שיעור כשחשבתי שהיא צמאה ואמה רצתה לתת לה חלב בבקבוק.
ראיתי שהיא מושיטה ספונטנית יד אחת ושיש תנועה בכתף ימין בו בזמן וביקשתי מאמה לחכות ולאפשר לה לבד. טאיסה הושיטה שתי ידיה ואחזה בבקבוק בעוד אמה מביטה בתדהמה. היא הייתה משוכנעת שתצטרך כרגיל לעזור לה.
מכאן החלו שינויים נוספים: טאיסה החלה להניע את רגלה השמאלית בנפרד מהימנית בעיקר בזחילה מה שאומר שבמוחה המפה עבור הרגליים משתנה ונוצרת מפה נפרדת כל אחת מהן וזה יאפשר לה לנוע ולהתפתח בצורה יותר משוכללת ומתקדמת .
נפרדנו היום, יום שישי, ונפגש כנראה בעוד חודשיים שוב כאשר יגיעו אליי לישראל בשנית.
הירשם ל-
תגובות (Atom)