דניאל הגיע אליי לפני כשנה עם סבתו שהיא מורה לפלדנקרייז. היא ביקשה שאעבוד איתו כיוון שתנועתו היתה גמלונית ומהוססת והיה נופל הרבה ולא יציב בתנועותיו.
הגיע אליי ילד נבון ומתוק עם סקרנות טבעית לסביבתו, מה שאנחנו קוראים לו בשיטת ענת בניאל, עם מתג למידה מופעל .
יחד עם כל אלה יכולתי להבחין בתנועותיו המהוססות ובחשש לנוע, בעיקר כאשר היה צריך לטפס על מכשול קטן או גדול. פיסוק רגליו בעת עמידה והליכה היה רחב מידי, מה שהצביע על הרגל של העדפת בטחון ביציבה שלו על פני תנועה קלה יותר ומהירה שהיה מאפשר פיסוק צר יותר.
מאופן התנהלותו במרחב הנחתי (וסבתו אכן אישרה את דבריי) שהוא נולד עם מפרקים גמישים וטונוס שרירי נמוך.
כיוון שסקרנותו ומתג הלמידה שלו היו כה פעילים היה לי קל מאוד לעורר אותו ללמידה חדשה . הוא חיפש כל הזמן דרך לעשות את מה שעורר בו חשש והיה לו קשה.
כל מה שהייתי צריך היה לעבוד איתו שיוכל לחוש בנוח בעת חיפושיו ולהאט ולעדן את הלהט כך שיוכל לחוש את עצמו ולהבחין בפעולותיו.
בתוך תקופה קצרה של שבועיים שלושה עשינו יחד מספר שיעורים ובמהלך זמן זה חלו בו שינויים רבים כגון הילוך זקוף ויציב יותר, תנועה רכה ומעודנת שבאה לצד שווי משקל דינמי יותר ובטחון הולך וגובר להתנסות במצבים חדשים ותנועות חדשות.
באחד השעורים האחרונים הבנתי מסבתו שהוא מאוד רוצה ללכת על גדר הבטון הלא גבוהה במיוחד שליד ביתי אך מאוד חושש לעלות עליה.
באותו שיעור הוא היה מסוקרן במיוחד על שולחן הטיפולים מהקצוות של השולחן ומהמרחק ממנו אל הרצפה שמתחתיו, ניכר היה שיש בו חשש מהגובה .
בעת ששיחק עם הצעצועים על השולחן התחלתי לדפוק עם הצעצוע המסוים אותו אהב , מתחתיו, מתחת לשולחן. הוא הואר כולו והחל לשאול איפה זה ומה דופק שם (כמו משחק דמיון) והחל לנוע בזהירות לעבר קצה השולחן מעז להוציא את אפו החוצה ותו לא.
בהדרגה תוך שבזמן זה אני נוגע בו ומניע אותו בעדינות, הוא העז יותר להביט עם כל ראשו ואחר כך חלק מחזהו, אל עבר ידי שהייתה לפרקים מתחת לשולחן .
בחלק האחרון של השיעור הבחנתי במה שהבחנתי בשעורים קודמים, שירידה מהשולחן עוררה בו חשש וגרמה לו לחזור לתנועה מהוססת ונפחדת.
המשכתי עם המשחק של הצצה עם חלקי הגוף אל מעבר לשלחן ואז מתוך ידיעה על החשיבות של הפיכות בתהליך למידה והניסיון שהראה לי שלעיתים קל יותר ללמוד בצורה לא הרגלית ומכיוון מפתיע, הורדתי אותו לרצפה והוא עמד על שש עם ישבנו וגבו לשולחן והתחלתי תוך משחק הצצות לאחוריו להניע אותו ולבקש את עזרתו להרים רגל אחת אל כיוון השולחן.
כך בהדרגה יכולנו להניח ירך מקופלת על המיטה. כך עשינו עם השנייה ואז אחת אחרי השנייה הוא למד לעלות אל המיטה עם רגליו תחילה ולבסוף חזהו ידיו וראשו ובעצם השלים מכיוון מפתיע ולא מעורר התנגדות את הירידה מהמיטה- הוא עלה הפוך וירד לפנים עד שכל התהליך היה נהיר וקל.
לאחר השיעור צלצלה סבתו לספר שהוא רץ ביוזמתו ועלה בחדווה על גדר הבטון הארוכה והילך עלייה ללא חשש.
עבודה עם הילד על מה שהוא יודע לעשות בקלות, האטה של התהליך עד שמוחו יכול להבחין בהבדלים קלים ביותר בתחושותיו ורגשותיו, תנועותיו וכו' ולבסוף עבודה עדינה המתמקדת בתהליך ולא במטרות נוקשות סופיות הן חלק מעקרונות לפיהם ובאמצעותם מוחנו משתפר ומתארגן במיטבו והופך אותנו ליצורים נבונים יותר.
אם ילדכם מתקשה בדבר מה ותרו על המטרה הסופית וחפשו איתו באיטיות דרכים שונות לעשות את מה שכבר קשה לו. בהדרגה נועו איתו לכיוון שמעניין אותו ואולי קשה לו אך שוב, אל תדחפו אותו מעבר למה שהוא מוכן בנוחות לעשות. כך ניתן לעבוד עם כל דבר ולעזור לילדכם המתקשה לתפקד בצורה קלה מלאה ומשופרת.
