מוחו של ילד עם צרכים מיוחדים מתמודד עם קשיים רבים
שמבוגר או ילד ללא קשיים כאלה אינו יכול לתאר לעצמו.
רק חישבו על עצמכם מנסים לפעול בצורה כל כך לא הרגלית מחוץ לספקטרום התנועות, התנהגויות או ההרגלים שלכם .
למשל לשכב מבלי להביט ובעדינות לחוש להבדיל ולהניע את הבוהן הצמודה לבוהן האגודל ברגל .
מצליחים?
ומה באשר להבחנה ותנועה מופרדת בבוהן הקמיצה? קשה נכון?
הרבה מבוגרים ינסו יותר חזק ויתחילו לעוות את פניהם, יוציאו לשון אולי, יעצרו את נשימתם ולא יצליחו להבחין ולשלוט בתנועה כזו.
ובכן חישבו על כך בפעם הבאה שאתם עובדים ומשחקים עם ילדכם.
אתם יכולים לוותר על התנועה לקום וללכת לעיסוקיכם אך עבורו ועבור כל ילד עם צרכים מיוחדים,
כל פעולה יומיומית פשוטה לכאורה היא ברמת הקושי הזו ומעלה ממנה.
החיים פשוט קשים יותר ולכן חשוב להבין איך ניתן ללמוד ולשפר במצבים כאלה.
כשמשהו לא עובד יש לנו נטייה לפעול בכוח רב יותר למרות הכישלון המובטח, אנחנו גם נוטים לפעול בחיפזון , דבר שמבטיח גם הוא כישלון .
ילדכם המתקשה ואחת היא מהם הסיבות לצרכים המיוחדים שלו,
לומד מניסיונו היחיד- ניסיונו שלו, כיצד להיכשל ואם אין לו אסטרטגיית למידה אחרת, הוא יחפש את המאמץ הגדול והכישלון כמטרה
בכל למידה שיעבור בחיים ובכך יבטיח את המעגל הלקוי של משוב עצמי ולמידה לקויים גם בהמשך.
מחקרים תומכים באופן העבודה שלנו בגישה הנוירו תנועתית של שיטת ענת בניאל ומראים כי כאשר אנחנו עושים משהו חדש או משהו בו אנו מתקשים, או לחילופין אם אנו רוצים לשפר איכות פעולה שכבר מכירים , עלינו להאט משמעותית את התנועה או הפעולה.
בתנועה איטית והפניית קשב עלייה, מוחנו יוצר כ 1.8 מיליון קשרים עצביים חדשים בדקה – למידה אורגנית אמיתית .
לכן בפעם הבאה שאתם עובדים עם ילדכם המתקשה, דברו אליו או הניעו אותו מאוד מאוד לאט ואפשרו למוחו לארגן בכך את עצמו ככלי למידה טוב יותר .
תתפלאו לגלות שרק השינוי הזה יביא את הילד לשנות ולשפר דברים מעצמו.
כך מולנו עובד וברגע שאנחנו מקישים על דלת הקסמים שלו, אנו מאפשרים לו להפוך לכלי למידה המדהים שהוא, כלי שמארגן את עצמו על ידי אבחנות, הבחנות , הפרדות והטמעות של מידע חושי תנועתי ורגשי .
שלכם,
איתן לרנר//
המרכז הנוירו התפתחותי ללמידה באמצעות תנועה
שמבוגר או ילד ללא קשיים כאלה אינו יכול לתאר לעצמו.
רק חישבו על עצמכם מנסים לפעול בצורה כל כך לא הרגלית מחוץ לספקטרום התנועות, התנהגויות או ההרגלים שלכם .
למשל לשכב מבלי להביט ובעדינות לחוש להבדיל ולהניע את הבוהן הצמודה לבוהן האגודל ברגל .
מצליחים?
ומה באשר להבחנה ותנועה מופרדת בבוהן הקמיצה? קשה נכון?
הרבה מבוגרים ינסו יותר חזק ויתחילו לעוות את פניהם, יוציאו לשון אולי, יעצרו את נשימתם ולא יצליחו להבחין ולשלוט בתנועה כזו.
ובכן חישבו על כך בפעם הבאה שאתם עובדים ומשחקים עם ילדכם.
אתם יכולים לוותר על התנועה לקום וללכת לעיסוקיכם אך עבורו ועבור כל ילד עם צרכים מיוחדים,
כל פעולה יומיומית פשוטה לכאורה היא ברמת הקושי הזו ומעלה ממנה.
החיים פשוט קשים יותר ולכן חשוב להבין איך ניתן ללמוד ולשפר במצבים כאלה.
כשמשהו לא עובד יש לנו נטייה לפעול בכוח רב יותר למרות הכישלון המובטח, אנחנו גם נוטים לפעול בחיפזון , דבר שמבטיח גם הוא כישלון .
ילדכם המתקשה ואחת היא מהם הסיבות לצרכים המיוחדים שלו,
לומד מניסיונו היחיד- ניסיונו שלו, כיצד להיכשל ואם אין לו אסטרטגיית למידה אחרת, הוא יחפש את המאמץ הגדול והכישלון כמטרה
בכל למידה שיעבור בחיים ובכך יבטיח את המעגל הלקוי של משוב עצמי ולמידה לקויים גם בהמשך.
מחקרים תומכים באופן העבודה שלנו בגישה הנוירו תנועתית של שיטת ענת בניאל ומראים כי כאשר אנחנו עושים משהו חדש או משהו בו אנו מתקשים, או לחילופין אם אנו רוצים לשפר איכות פעולה שכבר מכירים , עלינו להאט משמעותית את התנועה או הפעולה.
בתנועה איטית והפניית קשב עלייה, מוחנו יוצר כ 1.8 מיליון קשרים עצביים חדשים בדקה – למידה אורגנית אמיתית .
לכן בפעם הבאה שאתם עובדים עם ילדכם המתקשה, דברו אליו או הניעו אותו מאוד מאוד לאט ואפשרו למוחו לארגן בכך את עצמו ככלי למידה טוב יותר .
תתפלאו לגלות שרק השינוי הזה יביא את הילד לשנות ולשפר דברים מעצמו.
כך מולנו עובד וברגע שאנחנו מקישים על דלת הקסמים שלו, אנו מאפשרים לו להפוך לכלי למידה המדהים שהוא, כלי שמארגן את עצמו על ידי אבחנות, הבחנות , הפרדות והטמעות של מידע חושי תנועתי ורגשי .
שלכם,
איתן לרנר//
המרכז הנוירו התפתחותי ללמידה באמצעות תנועה
